לביטוח בע"מ ואח' נ' מואסי

פסק דין

1.ביום 3.1.11 בשעה 19.30 בערך אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים מכונית מסוג פג'ו 407 SR מספר רישוי 69-343-62 (להלן: הפ'גו) בבעלות התובע 2, שגם נהג בה (להלן: נהג הפג'ו) ומכונית מסוג הונדה אקורד מספר רישוי 13-714-17 (להלן: ההונדה) שבה נהג הנתבע (להלן: נהג ההונדה).

בתאונה ניזוקה הפג'ו. שמאי שבדק את הפג'ו העריך את הנזק הישיר שנגרם בסך 7,273 ₪ ואת ירידת ערכה של הפג'ו בשיעור 3.5% משוויה.

2.התובעת 1 (להלן: המבטחת) ביטחה את הפג'ו בביטוח נכסים. בהתאם לכך שילמה למבוטחה – נהג הפג'ו ובעליה – תגמולי ביטוח בסך 9,802 ₪. כן נשאה בשכר טרחת השמאי בסך 443 ₪. סך הכול שילמה המבטחת אפוא סך של 10,245 ₪, לאחר ניכוי השתתפות עצמית בסך 400 ₪ שבה נשא נהג הפג'ו.

3.המבטחת ונהג הפג'ו הגישו תובענה זו על סך 10,853 ₪ (סכום תגמולי הביטוח, שכר טרחת השמאי והשתתפות עצמית משוערכים ליום הגשת התובענה). עילת התביעה של המבטחת מבוססת על זכות תחלוף המוענק לה מכוח הוראות סעיף 62ׁ לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, אשר אינה פוגעת בזכותו של הניזוק (נהג הפג'ו ובעליה) לתבוע את הנזק העולה על תגמולי הביטוח שקיבל (במקרה דנן, סכום ההשתתפות העצמית).

עיקר המחלוקת בין בעלי הדין נעוצה בסוגיית החבות לקרות התאונה.

4.כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר. על כן תהא ההנמקה תמציתית, כמצוות הדין.

5.שני כלי הרכב נסעו בכביש המוביל מכיוון צומת העמקים לכיוון צומת יגור. מדובר בכביש דו-סטרי כשבכל מסלול שני נתיבי נסיעה. תחילה מופרדים המסלולים על ידי קו הפרדה רציף ובהמשך, קיימת גדר הפרדה עשויה בטון. לצד גדר ההפרדה מימינהּ (ומצד שמאל כיוון נסיעת כלי הרכב) שול רחב המאפשר עמידה של רכב. התאונה אירעה בשעת חשכה בקטע הכביש שאין בו תאורה. מזג האוויר היה גשום והכביש היה רטוב. כמו-כן, הראות היתה מוגבלת בשל היעדר תאורה ותנאי מזג האוויר.

6.לגרסת נהג הפג'ו, הוא נסע במהירות כ-70 קמ"ש בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים. ממרחק מה הבחין במשאית שעמדה בשול השמאלי כיוון נסיעתו בלא שחסמה את נתיב הנסיעה, כך שכלי הרכב נסעו ללא הפרעה. לפניו נסע ג'יפ אשר עצר בפתאומיות במקביל למשאית, לכן הוא צפר ובו זמנית בלם ועצר את הפג'ו במרחק כ-15 מטרים מהג'יפ שעמדה לפניו. שניות אחדות לאחר עצירתו חש חבטה בחלק האחורי של הפג'ו. התברר כי ההונדה, אשר נסעה אחריו, התנגשה בחזיתה בחלק האחורי של הפג'ו.

7.לגרסת נהג ההונדה, נסע בנתיב השמאלי אחרי הפג'ו. במהלך הנסיעה הבחין במשאית 'התקועה' אשר חסמה חלק מנתיב הנסיעה. כתוצאה, נוצר עומס תנועה. נהג הפג'ו עצר בפתאומיות מרחק קצר לפני המשאית בלא שפגע בה. הוא עצר אחריו ברם נהג הפג'ו, אשר חפץ לעבור לנתיב הימני נסע אחורנית. או אז פגע חלקו האחורי של הפג'ו בחזית ההונדה. לדברי נהג ההונדה, המרחק בין שני כלי הרכב היה כמטר וחצי – שני מטרים. כמו-כן לטענתו מדובר בפגיעה קלה (ובלשונו ' "נשיקה" ולא בום אמיתי'). עוד הוסיף כי לפני התאונה לא הספיק לצפור שכן היה עם חבר ו-'היו מדברים'.

8.בעלי הדין הסכימו כי לצורך ההכרעה במחלוקת אניח כי חברו של נהג ההונדה העיד לפניי וכי עדותם זהה. משמעות הדבר, כי עדות נהג ההונדה אינה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. כן הסכים נהג ההונדה – הנתבע - לוותר על חקירת השמאי.

9.במחלוקת בין שני הנהגים עדיפה עליי גרסת נהג הפג'ו על פני זו של נהג ההונדה.

מדובר בתאונה שבה ניזוק רכב בחלקו האחורי. חזקה אפוא כי נהג ההונדה לא שמר מרחק וכתוצאה, פגע בפג'ו שנסעה לפניו. הנטל להביא ראית לסתור מוטל על נהג ההונדה, שלא עמד בנטל זה.

ראשית, נהג ההונדה אישר כי לפני התאונה שוחח עם חברו, ולכן לדבריו לא הבחין מבעוד מועד בפג'ו הנוסעת אחורנית. העובדה שהיה עסוק בשיחה עם חברו תומכת במסקנה כי לפני התאונה לא היה ער לתנאי הדרך שלפניו.

שנית, אם אמנם חסמה המשאית את נתיב נסיעתו אין זה מתקבל על הדעת שרק נהג הפג'ו נאלץ לבלום בלימת פתע. סביר להניח כי נוצרה שיירת כלי רכב אשר נסעה לאיטה, כך שלא יתכן שנהג ההונדה נסע במהירות 50 – 60 קמ"ש. נסיעה במהירות זו מתיישבת עם גרסת נהג הפג'ו.

בנסיבות אלה יש לייחס לנהג ההונדה את מלוא האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה.

10.לעניין הנזק – הלכה פסוקה, כי כאשר בתביעת תחלוף עסקינן, על בית המשפט לבחון את סבירות השיקולים שהניעו את חברת הביטוח לבצע את התשלום, ואם שיקוליה סבירים לא יורשה המזיק לפשפש בשיקוליה. כמו-כן, הגם שלעולם יעמוד סכום תגמולי הביטוח ששולמו למבוטח לביקורת שיפוטית, שהרי אין המזיק חייב לשלם יותר מהנזק שגרם, נדרש האחרון להניח תשתית עובדתית שממנה עולה אפשרות של קנוניה בין חברת הביטוח לבין מבוטחה או של ניהול משא ומתן '..[ש]לא נעשו[ה] בהגינות ובתום-לב כדי להגיע לסכום הנזק הראוי לפיצוי במסגרת הביטוח' (ראה ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567 [1997]).

בהיעדר ראיה כאמור, מן הראוי לקבל את הסכום ששולם כתגמולי ביטוח כסכום הנזק שנגרם לניזוק.

11.במקרה דנן, נזקי הפג'ו נבדקו על ידי שמאי מטעם המבטחת ובהתאם לחוות דעתו שילמה תגמולי ביטוח למבוטחה. לא זו אף זו, סכום הפיצוי נקבע לאחר תיקון הפג'ו והצגת חשבונית מס לשמאי. די בכך כדי לקבוע כי הנזק ועלות תיקונו נבדקו כדבעי.

מלבד טענה בעלמא, ולפיה הנזק מופרז, אין כל ראיה שממנה ניתן להסיק כי היקף הנזק או עלות תיקונו נקבעו כתוצאה מקנוניה בין נהג הפג'ו לבין המבטחת או כי התשלום שולם בהתנדבות או ללא בדיקה ראויה של פרטי המקרה.